כרסום:
חיילי השח והגיטרה.
יציקת אלומיניום:
הידיות.
לייזר:
מנורת העץ.
לדעתי ניתן לדרג את הטכנולוגיות כך:
יציקה מאפשרת גושניות חלקה ואחידה, מבחינה צורנית, יותר משני העיבודים האחרים,
רק מעצם שלמות החומר, שלא מופרת.בידיות , היצרן ניצל זאת לזרימה בחומר.
לייזר מאפשר חיתוך חד, מדויק ועדין מאוד, בעל פרטים רבים. הוא לא מאפשר, באופן פשוט,
,לבצע גריעה בחומר, רק בעזרת שימוש מורכב במיקוד הקרן.
היצרן כאן יצר חלל בעזרת משטחים מוגדרים היטב,
בזכות היכולת לחתוך משטחים זהים.
כרסום , מאפשר גריעה עגולה ודינאמית בחומר עבה יותר מאשר לייזר
, אך עדיין ,עם גבולות מוגדרים יותר ,ויותר פרטים, וללא זוויות חליצה, מאשר יציקה.
יצרן הגיטרה השתמש בכך שלמוצר יש חום והרגשה ידנית יותר מאשר בחיתוך לייזר.
יצרן השח השתמש באפשרות ליצור גלילים וצורות מורכבות, ללא המחיר של תבניות יציקה,
וללא חשש מזוויות החליצה בעיקר בצריח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה